אבי אהרן

אוקטובר 2000. הרשות הפלסטינית פותחת במלחמה נגד מדינת ישראל (האינתיפדה השניה). הערבים שחיים בתוך מדינת ישראל )”ערביי ישראל”) מצטרפים למלחמה. לוקח למדינה זמן להגיב אבל כשהיא עושה את זה, היא גובה מהאויב 13 הרוגים והערבים הישראלים שקטים עד עצם היום הזה.

ועדת אור פסקה השבוע שהמדינה תשלם פיצויים במיליוני שקלים

אלא שהמדינה – שמעולם לא ידעה מה טוב בשבילה – הולכת לחקור איך וכיצד קרה שניצחה, לגמרי בטעות, באיזה קרב קטנטן..
. מה שהמדינה בעצם עשתה, זה להבטיח את תוצאות האינתיפדה הבאה. ברור לחלוטין שבפעם הבאה, אף שוטר לא יהיה אידיוט
מספיק כדי להרוג מחבל, אם הוא יודע שהמחבל הוא אזרח ישראל. בפעם הבאה שהערבים יחסמו את ואדי ערה, הוא ייחסם לנצח (או יהפוך לכביש אגרה…)

עכשיו, אפשר להניד ראש ולומר שבררו שהמדינה בעד אויביה ונגד עצמה וברור שאם אפשר לעשות משהו לטובת המחבלים המדינה מיד תקפוץ ותעשה את זה על הצד הטוב ביותר. השאלה היא למה זה קורה. לדעתי, התשובה הפשוטה היא שהאינתיפדה השניה היא מלחמה בה הפסדנו. לו ישראל היתה מנצחת במלחמה – תוך שהיא גובה מספר גבוה של אבידות מהאויב כולל ערביי ישראל – לא היה צריך את ועדת אור וממילא לא היו נפסקים כאלה פיצויים לאויב.
פיצויים בעקבות מלחמה זה מה שגרמניה שילמה לצרפת אחרי מלחמת העולם הראשונה. זה לא משהו שישראל צריכה לשלם.