אבי אהרן

The Israeli Defense Products Exhibition – IsraelMatzav (”where Israel is”) – that took place last week has demonstrated where the Israeli defense policy is heading. No, Israel is not presenting the arsenal that will – hopefully – allow it to eradicate Iran. No, Israel is not presenting almost any other weaponry.

The exhibition dealt with means and products that will help decrease the amount of casualties wars have a tendency to generate. Got your tower crashed by an airplane? No problem, we have something that will allow you to reach the ground floor for the outside of the building (see the video below). It’s simply an external elevator, with its own power unit, padded and all, and, most importantly has some Israeli logo carved on it. Israel imports its top elevators from the US, but who cares? If the customer wants to by “Made in Israel” who are we to tell him he’s wrong.

Next on the show: grenades that don’t really kill. Something you can shoot at your enemy, make yourself believe you are actually in a combat, without having anyone getting hurt. I used to use these kind of grenades (”forced to use” will be more accurate) in Gaza 1987/8. They don’t really kill. They can’t harm a teenager who has accidently gained two pounds and has already slit her palms. Safe as money in a bank, as the prospected customers may say (not in a year of recession, that is).

A new Israeli fighter plane?  You’ve probably missed the 1975 exhibition. A new tank? not in decades, as well. A new rifle? Well, you see, we were not exactly proud in the 1970s Galil, you know. Luckily, S. Africa cleared the stock. Make a note for yourself that apartheid makes you stupid.

One can say that armament manufacturers only sell what the customers want to buy, and there are no real weaponry in the market simply because there is no interest in them. I’ll stick to that: no one in the plans to win a war anytime near.

Shame.

Strategic Pages has got it right: The Turkish attack on Israel is just another battle in the Information War Israel’s having, and Israel is losing this battle.

The quoted article, titled ‘Conspiracy Theory” show the way Turkey is fighting Israel hand-in-hand with Fatah and Hamas.  Turkey joins the claim that the Israeli policy is to put the Arabs down. Hence, Turkey’s betrayal of Israel is self evident.

Let’s leave the enemy aside, as it is not as interesting as Israel itself. How comes Israel is losing battle after battle? How comes Israel is cooperating with Turkey – we all know. This cooperation is part of the Oslo accord. How comes it still persists (well, at least until last week)? Is there no one in the Israeli leadership who can put these relations to an end just because the Oslo era has ended? What does the Likkud want from Zipi Livni where they are no better than her?

Next battle. In the past week, two unfortunate accidents took place at Hizballa HQ in South Lebanon, exposing the very fact that the enemy is violating the agrrement it signed on in 2006. So, Israel had – supposedly – made two nice moved. Why keep the scilence? Why not calling the UN to punish Hizballa? Why not notifying the UN that Israel is going to eradicate Hizballa altogether by, say, Nov-30-2009 (just a date, we can made it Dec-01 if you want)?

The plain answer, for the Israeli acceptance of battle loses and the way it treats its winnings, is that Israel deosn’t beleive it has the right to win battle, nor the right to free itself from the enslavement it is in.

I won’t squeeze the entire history of self hatred into a single post. But I would like to remind the leaders of Israel that Israel has never declared that Oslo was a terrible mistake and never said the Fatah as an enemy just like Hamas. Israel has never said that the UN agrrement signed at the end of the 2006 war is just a timeout, and Israel’s end is to wipe Hizballa from the face of the earth.

The Arab did say all this things (and more). Even in their darkest hours, just after their terrible loses in 1948 ans 1967, they said they aim at victory and they deserve a victory. This is why the Arabs are winning now.

This is why Israel is not.

עב בשר היא מסעדת סטייקים בנתניה ששמעתי עליה דרך שלט פרסומת ברחוב. לא ידעתי עליה כלום לפני שנכנסתי אליה, אבל השם שלה מוצלח מאוד והתפריט באתר נראה לא רע בכלל.

נכנסתי לשם ביום חמישי בערב. המשחק של מכבי-לובליאנה שודר על שני מסכים, אבל ללא ווליום. התיישבתי על הבר ויחד עם התפריט הציעו לי לטעום איזה יין שמעולם לא שמעתי עליו. מכיוון שמייצרים אותו במושב גן יאשיה, חמש דקות מאיפה שאני גר, אני מבטיח לבקר שם ולכתוב בפירוט בקרוב.

יש בתפריט מגוון רחב של מנות בשריות, החל מהמבורגר ב-40 שקלים וכלה בסטייק ב-190 שקלים. בחרתי באנטריקוט 300 גרם (114 שקלים) שנראה לי בחירה הולמת לביקור ראשון במסעדה. שאלו אותי מה אני רוצה למנה ראשונה, ביקשתי שלא יסיחו את דעתי. שאלו אם אכפת לי לקבל גם סלט עם הסטייק, אמרתי שבסדר.

אלכוהול. ישבתי על הבר, שני מטרים ממדף האלכוהול… הקטן יותר ממדף הפליימוביל של הבן שלי. יש פחות מעשרה בקבוקי ויסקי כשרובם בכלל שיבאס ריגל וכאלה. שאלתי את הברמן – המאוד נחמד – מה קורה. הוא אמר שרוב מי שבא למסעדה שותה בכלל יין אז הם לא משקיעים בכיוון. היצע הבירות במקום חלש אף הוא. מחירי הויסקי, אגב, סבירים: ג’ק דניאלס עולה 39, ג’נטלמן ג’ק – 54. אלה כל האמריקנים שם. יש גלנמורנג’י 10, גלנליווט כלשהו ואולי עוד אחד או שניים.

הסטייק היה מצוין. מצוין ברמה של יועזר. ממש מצוין.

כששאלו אותי האם אני רוצה קינוח, הוסיפו בעצמם: אבל אתה בטח לא רוצה להרוס את הטעם של הבשר. יפה. אז אין לי מושג איך הקינוחים שם, או איך המנות הראשונות. אבל אני לבטח אחזור לשם, לראות איך שאר הסטייקים.

הבלוג המצוין 1913Intel
 מעלה את החשש שהמתיחות בעלת הפוטנציאל הגרעיני בין ישראל לאירן עלולה להבעיר את המזרח התיכון כולו.
אני אומר: אמן.
כבר היתה פה מלחמה שהבעירה את המזרח התיכו ן כולו ושינתה אותו לנצח: מלחמת ששת הימים. המלחמה הזו הבעירה את המזרח התיכון כולו, חיסלה חילות אויר של מדינות שלמות, ניידה אוכלוסיה, ושלחה לכאן אניות וצללות ריגול של ברית המועצות וארצות הברית בכמות שפירנסה כותבי ספרי ריגול שנים ארוכות.
תוצאה פעוטה אחת של המלחמה ההיא היא הבטחת קיומה של ישראל והפיכתה ממדינה רעועוה למעצמה איזורית. זה לא שלא עשינו שטויות מחרידות מאז, אבל אף אחת מהן לא חיסלה אותנו, וזה רק בזכות הישגי ששת הימים.
אחת התוצאות הפחות רצויות של ששת הימים היא שמכיוון שהיא סיפקה לנו רשת בטחון לטעויות, הטעויות האלה נעשו. ההתשה, יום כיפור, קמפ דיויד, לבנון, האינתיפדה הראשונה ואוסלו, כולן תוצאות של שאננות ובטחון מופרז בכך שכבר אי אפשר להשמיד אותנו.
אז הטעויות האלה הלכו והצטברו והיום יש מי שרוצה להשמיד אותנו. אירן היום לא עושה שום דבר שמצרים לא עשתה ערב מלחמת ששת הימים.
גם אז דיברו על השמדה טוטלית של אוכלוסיית ישראל. אז מה?
מה שעשינו  למצרים לפני ארבעים שנה, צריך לעשות לאירן היום (בלי להתדרדר לתבוסות כמו ההתשה וכיפור, כמובן). זה יבעיר את המזרח התיכון, נכון. אבל עדיף שהוא יבער משאנחנו נבער.

כבר חשבתי שאני יודע לכתוב פה פוסטים בעברית. מסתבר שעוד לא.