אבי אהרן

כשהתחיל המשבר הכלכלי לפני שנה וחודשיים, אמרתי שאני לא קונה סיגרים וויסקי עד סוף 2009. בקבוק אחד החזיק כמעט שנה שלמה ואחותי קנתה לי עכשיו בקבוק שנשתה במשורה משל היה וודקה בסטלינגרד בעת המצור.
גיסי הטוב והמיטיב נסע לפני שנה לחו”ל (לארץ שגייסה 12 מיליון חיילים בכפיה אבל שמטה את הניצחון על גרמניה הנאצית לברית המועצות; ובכל זאת היא היישות המדינית מהיותר נחמדות שהיו פה אי פעם).
אמרתי לו שיביא סיגרים מהדיוטי.
הביא.
הקופסה שהוא הביא לא נכנסה לקופסה של המקטרות, אז הנחתי אות בארון הבגדים בחדר השינה שלי.
ספרתי כל סיגר ומתישהו במהלך השנה גמרתי את הקופסה.
היום, כשנשלחתי אחר כבוד לארגן את מדף בגדי החורף שלי (חולצות קצרות, רק בצבעים יותר קודרים), גיליתי… להפתעתי… קופסת סיגרים.
מסתבר שהיו שתי קופסאות, ואחת החבאתי ליום סגריר או משהו כזה.
מסקנות:
1. גיסי,כפרה עליו
2. צריך לקרות נס כדי שייצא משהו מדחיית סיפוקים